Embedded Files
26-9-17 החיים במקסיקו - לאחר רעידת האדמה
רעידת האדמה תפסה אותי יום אחד אחרי הגעתי לארץ, ביום שלישי. במוצ"ש, לאחר החג, כבר הייתי בדרך חזרה. יש לא מעט קושי וסבל במקסיקו, הרוגים, אנשים שנותרו ללא קורת גג ונזקים שונים הקשורים לאירוע. עם זאת, הייתה גם הרגשה מסוימת של אופוריה, כאשר ישנו שיח רב על רמת הלכידות החברתית שנוצרה בעקבות האירוע. דור המילניום, שמואשם רבות על היותו אנוכי, התגלה כבעל יכולות פעולה ונתינה מרשימות. הקהילה היהודית במקסיקו תרמה רבות למאמצי השיקום והסיוע. במיוחד הצטיינה CADENA, ארגון יהודי מקסינקי בעל נוכחות בינלאומית באזורי אסון רבים. כמו שהכרנו בעבר באירועים שונים בארץ, זה היה עצוב לראות, במקרים רבים, שארגונים התנדבותיים נכנסים היכן שהממשלה נעלמת (מי שזוכר את לבנון 2 ותושבי הצפון).
אחד העקרונות של הייעוץ החינוכי באירועי אסון היא החשיבות של חזרה לשגרה. ואכן, לא הייתה שום פעילות של צוות האוניברסיטה שאיחדה אותנו ונתנה לנו סיפוק כמו המאמץ המשותף , והפיזי, של כולנו, להחזיר את הספרייה למצב תקני. אינני מזלזל חלילה בפעילויות קבוצתיות העובדות על הרגש, על הבעה, על תקשורת, אך לפעמים, כל מה שנדרש זה פשוט לקום, כקבוצה, ולעשות מעשה המייצג חזרה לשגרה, תוך התמקדות במשהו פיזי, קונקרטי ופשוט.
עוד סממן לחזרה לנורמליות של החברה המקסיקנית: רצו הרבה memes ברשת על כך ש"חבל שהמשלחת הישראלית עוזבת" כאשר בנוסף ליכולת החילוץ שלהם, היה דיבור רב על המראה המושך של חלק מהמחלצים/מחלצות. אין סימן יותר טוב לחזרה לנורמליות מאשר האפשרות לשחרר צחוק בריא, גם כאשר המצב עדיין מורכב ועדין
בתמונה למטה שרצה ברשת: "מה לעשות כאשר את רואה מחלץ ישראלי"
Google Sites
Report abuse